היו"ר אלכס מילר:

חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא האחרון על סדר-היום: הצעה לסדר-היום מספר 2284, גמלאות נכים נחשבות כהכנסות לגבי ארנונה וכדומה – הצעה לסדר רגילה של חבר הכנסת אורי מקלב. אדוני, יש לך עשר דקות. לפי מה שאני מבין, אין תשובת ממשלה? לפי מה שאני מבין, אין תשובת ממשלה לנושא הזה. אדוני, בבקשה, עשר דקות.

אורי מקלב (יהדות התורה):

אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני לא יודע אם אין תשובת ממשלה. אני דווקא הסכמתי לדחות, לפני שבועיים, את ההצעה לסדר, כדי שאני אוכל לקבל את תשובת השר, והיה מדובר שגם היום אני אקבל את תשובת השר, אבל לא קיבלתי. אני רוצה להוסיף לך, אדוני היושב-ראש, ולחברי חברי הכנסת ולכבוד השר, שלכולנו יש ערבות אחד לשני, אבל ודאי - -

שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:

כל ישראל ערבים זה לזה.

אורי מקלב (יהדות התורה):

- - שבאותה מפלגה הערבות צריכה להיות עוד יותר גדולה, כשאני יודע שהנושא הזה קרוב ללבו של השר. אני העליתי את זה כהצעה לסדר, כי אני הייתי יותר מסמוך ובטוח שמכיוון שהשר מכיר את הנושאים האלה מקרוב, יכול להיות שנקבל תשובה שתספק אותנו ושתענה להצעה לסדר שלי. אבל באין שר, אנחנו בכל אופן נעלה את זה, מכיוון שהנושא מאוד מאוד חשוב. נכון שהכנסת היום דנה בנושאים חשובים מאוד – העברת נתונים לדוח גולדסטון על-ידי הקרן החדשה ותשובת המדינה לדוח גולדסטון, וכמעט דנו גם במינוי בבנק לאומי – אבל יש אנשים, אזרחים במדינה, לא מעטים מהם, שיש להם עוד נושאים חשובים שמאוד מאוד מעיקים עליהם. אני מקבל את ההשראה בנושא הזה, ואצלי הם נמצאים הרבה על סדר-היום, בזכות הוועדה לפניות הציבור. ושם אנחנו דנים מדי שבוע בשבוע ולפעמים כמה פעמים בשבוע גם בנושאים האלה, ושם צועקת המצוקה ובקשת העזרה של קבוצות שלמות באוכלוסייה, במדינה. הפעם אני רוצה להתמקד לא בנכים, לא בקשישים ולא בסיעודיים, אלא בהורים לילדים נכים. אנחנו עומדים מול פניות של ציבור, הורים מכל הסקטורים, מכל המגזרים, הורים שלפעמים זה הילד היחיד שיש להם, לאחר הרבה שנים של המתנה וציפייה לילד, ונולד ילד שהוא נכה, והנכות הזאת יכולה להיות נכות נפשית, נכות פיזית ונכות גם קוגניטיבית – נכות פיגור מסוג כזה ומסוג אחר. ולפעמים זה גם יכול להיות ילד נכה להורים שיש להם עשרה ילדים לפניו. אנחנו גם נתקלים בהורים שזה לא ילד יחיד, יש ילדה בכורה שהיא ילדה עיוורת עם גוף בעייתי, עם גוף מעוות, חוסר פרופורציה – אני מדבר על מקרים ולא סתם משלים – עם פיגור, ונולד ילד אחרון עם תסמונת דאון, שני ילדים. יש גם משפחות שיש בהן שלושה ילדים.

המכנה המשותף לכל ההורים האלה – זאת פגיעה כפולה, מעבר למה שהם צריכים להתמודד. קודם כול, המכנה המשותף הוא מסירות עד אין קץ. לעמוד נפעמים מול מה שהם משקיעים, מה שהם נותנים לילדים האלה, גם כשיש עוד ילדים וגם כשאין עוד ילדים. אנשים עוזבים את העבודה, אנשים עוזבים קריירה, אנשים משקיעים כסף, וכסף רב. אנשים נלחמים, מתמודדים, כדי לתת את המיטב ואת המקסימום לילד. אני עומד לפעמים נפעם איך שהורים לילד, שיכול להיות הילד ה-11 וה-12 – ואני אומר לכם על מקרים – שהוא חושב שבית-הספר שכיוונו אותו זה לא בית-ספר שהוא יקבל את המקסימום, הם אומרים: אנחנו ניקח אותו מבית-שמש לירושלים, למוסד ההוא, ולא מאשרים לי אותו ותפעל לאשר לי אותו, כי שם יש הניסיון המיוחד, הם יכולים לתת לו יותר ממה שמקומות אחרים יכולים לתת. ואלה ילדים ש – הם לא נותנים שום דבר, שאי-אפשר לדעת מהם אפילו מה הם מקבלים. אבל ההורים יודעים מה הילדים האלה צריכים לקבל.

הורים לילדים שיכולים להיות נכים לא 100%, אלא 150%, מה הם צריכים לעבור כדי להכיר בהם, כדי לקבל את המינימום. משתי הבחינות הם פגועים; קודם כול, אנחנו צריכים להרגיש את זה, שאנחנו כמדינה, שקודם כול הערכים, הדברים הראשונים שלנו, ההיסטוריים שלנו, ודאי הערכים החברתיים, ערכים של חסד, ערכים של נתינה, ערכים של התחשבות, שזה הדבר הבסיסי, ולאחר מכן גם כחברה – כחברה אנושית, כחברה ערכית, כח ברה מתוקנת, מסודרת, מה אנחנו צריכים לתת – כמדינה, כרשות, כערבות אחד לשני – מה אנחנו צריכים לתת לילדים האלה. בדקות שנותרו לי קצת  אשתף אתכם בחוויות שהם עוברים. אני לא מדבר – שהם צריכים לאשר את הנכות שלהם – הורים לילדים עיוורים, לילדים עם תסמונת דאון, לנכים ב-100% ו-150%, צריכים לבוא מדי כמה שנים – שנה, שנתיים או שלוש – לבוא לוועדה, לעבור את כל מה שהם צריכים לעבור בוועדה רפואית, עם אישורים כאלה, עם בדיקות, בלי זה אי-אפשר. ההורים צריכים להעמיד את הילד ולעזוב אותו, לראות אם הוא מחזיק לבד או לא. בדיקות כאלה צריכים לעבור. זה הנוהל. לקחת ילד שהוא שוכב, הוא מגיע עם כיסא – לא כיסא גלגלים רגיל, עם כיסא שהוא מיטה, שכל הפנים שלו – כל הגוף שלו אומר את מה שאין לו. לא, תעמידו את הילד. אנחנו נתקלנו בזה, לא במקום אחר דיברו על זה; אלה לא סיפורים שכתובים באיזה ספר, ומכתבים. בוועדות אצלנו הופיעו הורים כאלה.

אני רוצה לציין את מנכ"לית הביטוח הלאומי – משהגיעה, ומששמעה, שינתה את הנהלים – לפני שבועיים, לפני שלושה – שהורים כאלה, שאין שום סיכוי שהנכות תתרפא להם – אם לא שיבוא משיח, ואנחנו מקווים לו, שירפא את החולים גם כן – שבאופן טבעי אף אחד לא יעשה אותם ילדים בריאים, הם צריכים לבוא שוב ושוב ולעמוד – לעבור את כל זה – היום יש שינוי קל, עוד לא שינוי משמעותי, אבל בכל אופן שמתי כותרת להצעה לסדר-היום; על כל זה אני לא אדבר, ואני לא ארחיב, אני ארחיב רק בנושא קטן – שנראה נושא קטן – וזה נושא המדדים לזכאות להנחה בארנונה למשפחות האלה.

החוק קובע – וזה מה שקשור גם לשר הפנים – הנוהל, אני לא חושב שזה החוק – הנוהל קובע שהורים לילד נכה שמקבלים גמלת נכות מאוד מאוד קטנה, של 2,100 שקל, כעזרה בהוצאות הרבות שיש להם, זה נחשב חלק מההכנסה לצורך חישוב הנחה בארנונה. כדי לקבל הנחה בארנונה הם צריכים להרוויח לא יותר – אדוני השר, אדוני היושב-ראש – לא יותר מ-3,800 שקל, כש-2,100 שקל, גמלת הנכות הזאת, נחשבת להם חלק מההכנסה. לשמוע שגמלת נכות לילד נחשבת הכנסה – הוא כבר מרוויח, כבר יש לו רווח, כי הוא מקבל גמלת נכות, ו-2,100 שקל מתוך ה-3,800 שהוא צריך להרוויח כדי לקבל הנחה בארנונה – רק 1,700 שקל; לא הורה אחד, שני בני-הזוג יחד, אם הם מרוויחים יותר מ-1,700 שקל הם כבר לא זכאים להנחה בארנונה, בוודאי לא בשיעור הגבוה. הם יכולים להרוויח עוד 1,000 שקל – הם יזכו אולי ב-40%.

דרך אגב, זה נכון רק בארנונה. לגבי משרד הרווחה, שם למשל לא מחשיבים הכנסות כאלה. יותר מזה, הכנסות שהן גמלה אחרת – זה לא מחשיבים. אבל גמלת נכות לילד – האם מה שהורה מקבל – איפה הפגיעה הערכית, האישית, בעניין הזה – שאנחנו נותנים לו משהו, כחלק קטן מההוצאות שיש לו; קיבלתי מאחד הארגונים רשימה קטנה של הוצאות שיש להורים לילדים כאלה, ויכול להיות שלא הכול בילד אחד, זה מתחלק, זה מספיק: הוצאות על טיטולים, שזה יכול להגיע למאות רבות; הוצאות על חינוך מיוחד, מה שלא נותנים, כתוספת; אובדן ימי עבודה, שההורים מנצלים את זה, שאלה שכן עובדים והם חייבים להיות חסרים כי יש להם תור לרופא הזה ולפיזיותרפיסט הזה ולבדיקה הזאת – הוא לא יכול לבחור בלילה. עד שמקבלים את זה, הוא לא יכול לוותר על זה והוא צריך להפסיד ימי עבודה. איפה הימים – בימי חופשים, שהוא צריך לקחת מטפלים באופן מיוחד? דרך אגב, הורים לילדים כאלה לא מקבלים שום עזרה של עובד זר או מטפל נוסף. כל מה שהם מקבלים, חוץ מגמלת ניידות למי שזכאי לזה, זו הגמלה הזאת, של 2,100 שקל – שזה נושא בפני עצמו; מדוע הורים לילדים כאלה צריכים להיות הבייביסיטר והמטפלים של הילדים, והם צריכים להפסיק את העבודה? למה שהם לא יקבלו גם עזרה בנושא הזה? איפה העלויות של תרופות, של טיפולי שיניים, של משקפיים שהם הרבה יותר, והבלאי והנזקים שיש? הפרשים של טופסי 17, טיפולים פארה-רפואיים, טיפולים בשיטות נוספות, ציוד רפואי – שלא הכול משלמים, לא משרד הבריאות ולא ביטוח לאומי. מזון מיוחד, שיש מקרים שזה יכול להגיע לאלפי שקלים בחודש וההשתתפות היא חלקית. תוספי מזון. אני לא מדבר על ביגוד והנעלה ומצעים, שזה הולך הרבה הרבה יותר מכל ילד רגיל, ועל מחשב, ועל חונכים, ועל אביזרי שיקום, שיש כאן רשימה שלמה – כיסא האכלה, וסדים, ומנופים, ומיטה מיוחדת, וצעצועים – שהם הרבה יותר, וההשתתפות היא הרבה יותר קטנה. כל זה נחשב בתוך ההוצאות שיש להם, ועכשיו שהם מקבלים גמלה, מבקשים מהם – שזה רווח, זה הכנסה שיש להם, וזה נכנס לתוך התחשיב של הארנונה.

מכיוון שזמני תם, ועוד יש לי הרבה מה לדבר, ומכיוון שגם השר לא נמצא, ואין מי שיענה, אני באמת משאיר את זה כקול קורא, ואני מקווה שלא יהיה קול קורא במדבר. אני חושב שזה כן יגיע, ואני מבקש שזה יגיע, ואני קורא לשר לעשות את הדבר הזה, שהוא היחיד במשרד הפנים – שלוקחים את גמלת הנכות ומחשיבים את זה בתור הכנסה, וזה מוציא ממעגל מקבלי – אלה שהיו זכאים לקבל – הנחות בארנונה, שזה גם משהו משמעותי, שהם ימשיכו לקבל את זה. תודה רבה. 

היו"ר אלכס מילר:

תודה. חבר הכנסת מקלב, אני יכול להציע לך דבר כזה. אנחנו יכולים להצביע – סליחה אדוני השר, אני מנסה להציע הצעה, לפני שאנחנו מצביעים, לחבר הכנסת מקלב – אנחנו יכולים להצביע או להסיר או לדון במליאה. אין פה שום חבר כנסת שיכול להציע הצעה אחרת, חוץ ממני. אני מציע לך לדון בוועדה. אז אנחנו יכולים להצביע, או שאנחנו מסירים - - -

אורי מקלב (יהדות התורה):

בוועדה, אבל בהשתתפות השר.

היו"ר אלכס מילר:

את זה אני לא קובע. את זה אתה יכול – ישירות עם יושב-ראש הוועדה. איזו ועדה? 

אורי מקלב (יהדות התורה):

ועדת הפנים.

היו"ר אלכס מילר:

ועדת הפנים. אם מקובל עליך העניין, אנחנו נצביע. מי שמצביע בעד – הנושא יידון בוועדת הפנים. מי שמצביע נגד – הנושא - - -

שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס:

גם השר רוצה ועדת הפנים.

היו"ר אלכס מילר:

תודה רבה. הצבעה. בעד – ועדת הפנים; נגד – הסרה.

הצבעה מס' 16

בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 2

נגד – אין

נמנעים – אין

ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.

היו"ר אלכס מילר:

בעד שניים, נגד אין, נמנעים אין. ההצעה תמשיך להידון בוועדת הפנים.

תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים ביום שני כ"ד בשבט התש"ע, 8 בפברואר 2010, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 18:00.